לשעבר מנהלת המעבדה לסיווג רקמות בבית החולים בילינסון
מערכת החיסון היא מכלול מורכב של איברים, תאים ומולקולות, שתפקידה להגן על הגוף מפני פלישת מיקרואורגניזמים פתוגניים כגון חיידקים, נגיפים, פטריות וטפילים שונים. עם זאת, לאחר השתלת כליה, עלולה מערכת החיסון לזהות גם את הכליה החדשה כגורם זר ולתקוף אותה, מה שמכונה "דחיית השתל".
כדי למנוע דחייה זו, נוקטים בשני צעדים מרכזיים:
ההתאמה הנדרשת בין סוג הדם של התורם והחולה היא:
במקרים חריגים, ובהשתלה מתורם חי בלבד, ניתן לבצע השתלה גם כאשר סוג הדם של התורם והחולה אינו תואם, בתנאי שרמת הנוגדנים של החולה נגד סוג הדם הזר אינה גבוהה.
במקרים אלו, מבוצע טיפול להורדת רמות הנוגדנים, באמצעות מתן תרופות מיוחדות.
מערכת HLA (Human Leukocyte Antigens)
מערכת HLA היא מערכת של אנטיגנים המצויים על תאי הרקמות בגוף, והיא מסייעת למערכת החיסון לזהות אילו תאים שייכים לגוף ואילו תאים זרים.
כדי ששתל זר ייקלט בהצלחה ולא יידחה, עליו לשאת אנטיגנים הדומים ככל האפשר לאלה של המקבל. התאמה טובה בין האנטיגנים של התורם והמקבל משפרת משמעותית את סיכויי הצלחת ההשתלה.
גם כאשר ההתאמה אינה מלאה, השימוש בתרופות מדכאות חיסון משפר את סיכויי קליטת הכליה ומונע דחייה.
לפני כל השתלת כליה, מבוצעת בדיקת הצלבה בין דם המקבל לדם התורם.
🔹 מטרת הבדיקה – לבדוק האם קיימים נוגדנים בדם המקבל שעלולים לתקוף את תאי התורם ולגרום לדחיית השתל.
🔹 כיצד נוצרו נוגדנים אלו? – נוגדנים נגד רקמות זרות יכולים להיווצר בעקבות מנות דם שקיבל החולה בעבר, השתלה קודמת או היריון.
🔹 כיצד מתבצעת הבדיקה? – נוטלים דגימות דם מהתורם ומהחולה, מפגישים אותן במעבדה ובודקים אם מתרחשת תגובה חיסונית (כלומר, האם תאי הדם של התורם נהרסים על ידי נוגדני החולה).
התאמה בין תורם לכליה מתבצעת בשני מישורים – התאמת סוג דם והתאמת רקמות (HLA). ככל שההתאמה בין התורם למקבל גבוהה יותר, כך סיכויי ההצלחה של ההשתלה משתפרים.
לצד זאת, גם במקרים של התאמה חלקית, ניתן להיעזר בטיפולים מיוחדים ובתרופות נוגדות דחייה, על מנת לאפשר את קליטת הכליה החדשה בגוף המקבל.
