בתחילת שנת 2017 הייתי בשבת אצל ההורים שלי וקראתי שם עלון על תרומת כליה. הנושא מיד שבה את ליבי. בעיניי זה נשמע מדהים לתת איבר מגופך לאדם אחר ולשנות את חייו, כשאתה חוזר לחיים רגילים. אין עסקה להצלת חיים שווה יותר מהעסקה הזו.
החלטתי שאני רוצה לבדוק את הנושא ברצינות. האתגר שמיד עמד בפניי הוא הפחד ממחטים, אולם הבנתי שאתחיל את התהליך ובע"ה אצליח להתגבר על הפחד. אשתי היקרה נתנה לי "אור ירוק" ואז יצרתי קשר עם "מתנת חיים" והתחלתי בתהליך. הייתי בציפייה גדולה וממש חיכיתי לזה. לצערי הרב כל כך, קיבלתי תשובה שאין באפשרותי לתרום מכיוון שנמצא דם בבדיקת השתן ולא מאשרים לאלטורואיסטים לתרום במצב כזה.
הייתי ממש ממש מאוכזב, וניסיתי בכל זאת להתעקש אך ללא הצלחה. הנושא נשאר כאוב אצלי והרגשתי שממש פספסתי הגשמת חלום.
לאחר כשנתיים וחצי יום אחד אמא שלי התקשרה אליי וסיפרה שדוד שלי חולה והכליות שלו לא מתפקדות. וביררה האם אני יודע איך ליצור קשר עם "מתנת חיים". אמרתי לאמא שלי איך יוצרים קשר ועל הדרך אמרתי לה שאם יש אפשרות אני מוכן להתחיל את כל התהליך מחדש ולהיות מועמד לתרום.
באמת זה מה שקרה. התחלתי תהליך חדש ב'תל השומר', שגם הוא לא היה פשוט. היינו צריכים לעשות הצלבה ולא מצאו לדוד שלי מועמד מתאים במשך הרבה זמן. בהמשך הוא היה חולה ולא כשיר לניתוח וגם חלה בקורונה וממש נחלש מזה. גם לי עשו בעיות סביב נושא המשקל והייתי צריך לרדת במשקל כדי להתאים.
בסוף ה' הרחמן סידר את הדברים ודוד שלי חזר למצב שהוא מסוגל לעמוד בניתוח ואני עמדתי בכל הדרישות מתורם. זכיתי גם בפועל להגשים חלום כפול, גם לתת את התרומה לאדם שאני לא מכיר וגם לגרום לזה שדוד שלי יקבל את התרומה ויחזור לחיים נורמליים, הוא ובני משפחתו.
האחות מ'תל השומר' חיברה אותנו ל"מתנת חיים". הליווי היה מדהים ומרגש, ממש חבורה של אנשים טובי לב עם רצון לעזור בכל מה שאפשר.
