הסיפור של התרומה שלי מתחיל לפני כשבע שנים, כאשר דוד של אשתי תרם כליה. דרך הדוד נחשפנו לפעילות של עמותת מתנת חיים. דיברנו אשתי ואני על הנושא וזה היה בגדר אחד הדברים שאולי יום אחד ארצה לעשות.
והיום הזה אכן הגיע, אבל באופן שונה מהצפוי.
במהלך ההריון של הילד השישי שלנו, באולטראסאונד נצפה אגן כליה מורחב. עד כאן – לא נורא. ממשיכים מעקב. אחרי הלידה נכנסנו למעקב ואחרי כל מיני בדיקות מסתבר שיש לו סתימה בצנרת ולכן הכליה מורחבת. הפתרון הפשוט – ניתוח, דומה לניתוח מעקפים בלב, רק בכליה. ניתוח יחסית נפוץ ופשוט. וכך בגיל ששה חודשים בערך הבן שלנו נכנס לניתוח. הניתוח הסתיים בהצלחה. או כך חשבנו. בביקורת לאחר שלשה חודשים אגן הכליה עדיין מורחב. גם הרופא היה נראה מופתע משהו. מסתבר שהצלקת מהניתוח הראשון יצרה סתימה חדשה ולכן הבעיה לא נפתרה. נדיר אבל קורה. והנה בגיל פחות משנה הילד שלנו כבר בניתוח שני.
תוך כדי ניתוח אני תוהה לעצמי – מה קורה אם מנתחים וגם עכשיו הבעיה לא נפתרת? מה קורה עם הבעיה היא בכליה עצמה? למרות שהיום אני מבין טוב יותר שאפשר לחיות טוב מאד עם כליה אחת, תוך כדי ניתוח זו לא היתה האפשרות המועדפת. וכמו כל הורה חששן – חושב מה קורה אם הוא צריך כליה?
שתי מחשבות עיקריות היו לנו: הראשונה, אם אנחנו מצפים שאם נצטרך כליה לילד שלנו מישהו אכן יתרום – אזי ברור שראוי שגם אני אהיה מוכן לתרום לאדם אחר. והשניה – סגרנו הסכם עם הקב"ה: הוא מוציא את הילד שלנו מהניתוח בריא ושלם עם שתי כליות – ואני הולך להציל מישהו אחר שצריך כליה.
גם כאן הניתוח עובר בהצלחה. הפעם בביקורת לאחר שלשה חודשים הרופא מאד מרוצה: הכל בא על מקומו בשלום. הרופא נותן אישור שהבעיה נפתרה ואין שום צפי שיצטרך כליה בעתיד.
באותו זמן אשתי היתה בהריון עם הילד השביעי שלנו. לאחר שראינו בסקירת המערכות שאין שום בעיה עם הכליה – היה הזמן שלנו להשלים את חלקנו בעסקה. מייל למתנת חיים.
תהליך הבדיקות וההתאמות באמת היה ידידותי למשתמש. המון אנשים טובים בדרך ולא מעט בדיקות שבסופן מקבלים אישור. זה באמת קורה.
המפגש עם המושתל שעה לפני הניתוח מרגש כמובן. בחור בן 30 שכבר חמש שנים לא חי רגיל. אדם מקסים. איזה תענוג שהוא שומר לי על הכליה שלי עכשיו.
וכאילו רק כדי לעצבן – הכליה שלי, קצת כמוני, עקשנית ועושה דווקא. לוקחת את הזמן שלה להיקלט. אני מגיע לביקורת בבית החולים אחרי שבועיים ומגלה שהמושתל שלי נמצא בדיאליזה כי הכליה טרם עובדת כמו שצריך.
האמת – מעצבן. מה חושבת לה הכליה? אולי כל התהליך הזה בסוף הוא סתם? הצוות המדהים בבלינסון מרגיע אותי שהכל תחת שליטה. כמו תמיד אצלי: סיבוך נדיר אבל קורה. אחרי שבוע מגיע טלפון מענת מתאמת ההשתלות. קצת לחץ… התקשרה לעדכן שהכליה נקלטה בהצלחה! ערב חנוכה התקשרתי למושתל שלי. הוא בדיוק אורז את החפצים שלו בבית חולים ומתארגן ללכת הביתה. שיחת הטלפון מהמרגשות בחיים שלי. נס חנוכה, לא פחות.
ערב שבת תורמים של מתנת חיים. אני מתקשר למושתל לומר לו תודה. בגלל שזכיתי לתת לו כליה מפרגנים לי ולאשתי שבת נופש בלי הילדים. הוא נמצא בנופש באילת עם העבודה. משהו ששישה חודשים קודם לכן הוא יכל רק לדמיין.
